<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' י"ג</h1>
<h2>דף יד:</h2>
בש"א אין משלחין אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חי' ועוף בין חיין בין שחוטין תני ר' יחיאל ובלבד שלא יעשנו כשורה תנא אין שורה פחותה מג' בני אדם ולרבינו אפרים שנראה שאחר מוכר ואחד לוקח וא' סרסור וג' מיני וג' גברי קם בתיקו משלחין שמנים יין וסלתות אבל לא תבואה תניא רבי שמעון מתיר בתבואה של חיטין לעשות מהם לודיות שעורים ליתן לפני בהמתו עדשים לעשות רסיסין ומדברי רבינו נראה דהלכה כר"ש ור' אפרים אמר דליתא לר"ש בתבואה דר"ש לטעמי' דל"ל מוקצה ולא מסתב' דכה"ג אסור דאמרי' לא ימדוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים כו' ותנן נמי חבילי קש וחבילי עצים אם התקינו למאכל בהמה מטלטלין אותן ותנן מתירין פקיעי עמיר אלא טעמא דת"ק ור"ש כדגרסי' בירושלמי. ואיתימא דר"ש בשיטת ר"ע רבו דר"ע אמר לכל נפש אף נפש בהמה בכלל כן רש"א אף נפש בהמה בכלל ות"ק דאסור ס"ל כריה"ג והתבואה לא היתה מוכנת לבהמתו של זה ורבינו אלפסי אומר הכא משמע דהלכה כר"ש דס"ל כר"ע ולקמן פ' כריה"ג משלחין כלים בין תפורין בין אינן תפורין אעפ"י שיש בהן כלאים והן לצורך המועד יש בהן כלאים אקמוהו בקשין כגון נמטא דנרש וערדלין דאין בהן משום כלאים אבל לא סנדל המסומר. אמר אביי סנדל המסומר אסור לנועלו ומותר לטלטלו. זה הכלל כל שנאותין ממנו בו ביום משלחין אותו ביום טוב.
<h2>דף כט:</h2>
גרסינן בפרק המביא כדי יין לא יביאם לא בסל ולא בקופה אבל מביא על כתפו או לפניו. המוליך את התבן לא יפשול את הקופה לאחוריו. תנא אם א"א לשנות מותר אתקין רבא במחוזא דדרי בדוחקא לדרי ברגלא דדרי ברגלא לדרי באגרא דדרי באגרא לדרי באכפא דדרי באכפא לפרוס סודרא עלוי' ואי לא אפשר שרי. כלומר דאיכא למיחש לסחיטה כדאמר לקמן פריס סודרא זמנין דמשתמיט ואתי לידי סחיטה ואי' דמפרש דליכא למיחש לסחיטה כדתנן ומסננין את היין בסודרין.
<h2>דף לו:</h2>
תנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין. והאידנא דחזינן דעבדי הכי ולא אמרינן להו ולא מידי א"ל ולטעמיך הא דאמר רבא לא ליתיב אינשי אפומי דלחיא דזמנין דמגנדר לי' חצבא ואתי לאתוי' והא הני נשי דמליין חצבייהו ואזלין ויתבין אפומא דמבוא' וקא מגנדר חצבייהו וקא מריחין (מייתי) להו ולא אמרין להו ולא מידי אלא הנח להן לישראל מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין וה"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא הוא ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא דהא תוספת עינוי יוה"כ דאורייתא ואכלי ושתי עד חשיכה ולא אמרינן להו ולא מידי ומסתבר' דוקא בדאורייתא כגון תוספת עינוי אבל מידי דאורייתא ולא מדרשא לא ירושלמי לר"ח תני אין מפרקין המנעול מן האמום ביו"ט אבל מפרקין מיו"ט לחול כו' תניא ר' חלפתא בר שאול תכשיטין אסור לשלחן. עד כדין בתכשיטין של זהב ואפילו תכשיטין של כסף אמרינן בשם ר' ירמיהו ואמרו לה משום ר' ירמיה אסיר א"ר חזקיא אנא ידע רישא וסיפא טלין דקיקין הוה מתבריין בדרתי' דר' ירמיה אתא שאיל לר' זעירא א"ל לא תאסר ולא תשרי.
